<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת הנדה ודין המקוה סימנים א'—ב'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ומדבריהם אפילו שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה כיצד אם היה במקוה פחות מארבעים סאה ונפלו בו ג' לוגין מים שאובין והשלימוהו לארבעים סאה הכל פסול אבל מקוה שיש בו ארבעים סאה מים כשרים ושאב בכדו ומלא בכתפו אפילו כל היום הרי זה כשר. ואין המים שאובין פוסלין את המקוה בג' לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מן הכלי (אל הכלי) אבל אם נגררו המים השאובין חוץ למקוה ונמשכו וירדו למקוה אינן פוסלין עד שיהו מחצה על מחצה אבל אם היה רוב מן הכשרים המקוה כשר. וכן נמי דעת רב אחא והר"ז והראב"ד והרשב"א והר"י מקורביל ז"ל. וביאר עוד וז"ל מקוה צריך שיהא כלו בידי שמים וכולו שאוב פסול. אך כלו מי גשמים כשר. וצריך שיהא בקרקע אך אם הוא בתוך כלי פסול ואם הוא בקרקע והמקוה שלם ואחר כך נפלו בתוכו כל מים שאובין שבעולם לא פסלוהו. ואם יש במקוה כ"א סאין מי גשמים ממלאין י"ט בכתף ופותקתן למקוה בהמשכה והם טהורים שהשאיבה מטהרת (ברבים) [ברביה] והמשכה. והר"ף ז"ל הגיה עליו דוקא (ברבים) [ברביה] והמשכה אבל (שלא) [כלו] בהמשכה לא. דקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב. ושיעור המשכה פי' רבינו צדוק בתשובה ג' טפחים ע"כ כלומר דיש שם רוב מים כשרין והשאובין באו למקוה בהמשכה. ואם המשיכה על צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסלין את המקוה אבל אם קבעו ולבסוף חקקו כשר. ויש מגדולי המורים שהורו שאין צריך שיהיו שם רוב מים כשרין שהרי אמרו ז"ל שאובה שהמשיכוה כלה כשרה. והרשב"א ז"ל כתב בשער המים ויש מחמירין לפסול ולהם שומעין שהחמירו בשל תורה. ע"כ.
